בית הציידים בטרבאליבו – סיפורו של ואסו בולאטוביץ' וחמימות המטבח הביתי

האש מפצפצת, ריח האוכל הביתי מתפשט בחדר, ורעש שמח ממלא כל פינה. כך נראה יום רגיל בבית הציידים בטרבאליבו שליד קולאשין, שם ואסו בולאטוביץ', בן ההרים והמארח בעל הלב הגדול, מקבל את פני האורחים. זה לא רק מסעדה — זהו סיפור על חיים, עבודה וחמימותו של אדם אחד.

מארח בעל לב גדול

"עובד עד זוב דם ועובד קשה" — כך מתאר את עצמו ואסו בולאטוביץ', בעל הבית ברובצ'ים, בעוד אחרים זוכרים אותו כציד מיומן וטבח מעולה. את אהבת הציד ירש מאביו, וכיום הוא מנהל בכפר את בית הציידים והמסעדה, שבה עוזרת לו בתו. בעונה הוא בקושי מצליח לעלות להרים, שכן כל תשומת לבו מוקדשת לאורחים ולמטבח.

מקום לחברים

סקיינים עייפים, מטיילים רעבים ובני מקום המתכנסים סביב האח מעידים שארוחה טובה יותר לא תמצאו במרחק רב. צלחות שנוקו עד הפירור האחרון הן הפרסומת הטובה ביותר, אומר ואסו. "האורח הוא הפרסומת היחידה שיש לה ערך." ללא שלטי חוצות או מודעות, ביתו הפך למקום אגדי שבו מתחברים, שרים ומנגנים בגוסלה.

קאצ'אמאק לפי מתכון הסבתא

את הקאצ'אמאק שהפך אותו למפורסם למד ואסו להכין מסבתא יוקה: "תוסיפו הרבה גבינה ושמנת וכל קאצ'אמאק יצא טוב." מלבד זאת, הוא ידוע בגולאש שלו, בבשר בסגנון כפרי ובצוואר מעושן שמתייבש יומיים מעל האח. אצלו אין קבאב ופלסקביצות — רק מה שביתי וטרי.

סודות ייבוש הבשר

בעודנו מסיירים בחדר הייבוש, ואסו מספר: "אין ייבוש בשר בלי עץ אלון יבש מקולף." שיטותיו שנלמדו מהונגרים מאפשרות לבשר להישאר טעים ובריא, ללא עודף עשן ופיח. "הבערות עולה לנו ביוקר", אומר ואסו, ומבקר את האופן שבו בשר מוכן לעתים קרובות בצורה שגויה כיום.

אין אורח בלי מארח מקומי

זרים מגיעים לביקור, אך ואסו אומר שהכי חשובים לו הם האנשים מפודגוריצה, מהחוף ומניקשיץ'. "אין אורח בלי מארח מקומי", הוא אומר בצחוק. במסעדה אין אוכל מחומם מחדש ולא לחם מאתמול. כל מה שמוכן — אוכלים גם האורחים וגם בני הבית. בקומה העליונה של הבית יש אפילו חדרים ללינה חינם — רק כדי שהאורח ירגיש כמו בבית.